עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
להוסיף חוק חדש לתורה.
20/02/2018 18:14
Love
בטח שמעתם על תורת המשחקים. תרשו לי להוסיף חוק חדש. בכל תוכניות ראליטי השירה. כאשר יש תחרות בין שניים שהעפילו לגמר. יבחר הקהל לתת את קולו למועמד החלש יותר מבחינה מסוימת. בדרך כלל חלש יותר מבחינה אישיותית. אם נסקור לרגע כמה תוכנית נגלה כיצד הכלל הזה תקף. שירי מימון מול נינט טייב. לשירי היה את כל החבילה. קול נדיר, מראה מעולה , הגשה שכמוה עדיין לא נראתה. מולה עמדה נינט. קול מצוין גם כן, אבל ללא יכולות הפרפורמנס והנראות. הקהל תופס את שירי כחזקה יותר ובוחר לתת יד לנינט. אותו דבר עם הראל מויאל והראל סקעת. הראל סקעת הוביל כי הוא אכן היה טוב יותר. אך ברגע האמת, הלב הישראלי שמצביע מהבטן בחר לתת את הניצחון למויאל שנתפס כזוהר פחות מסקעת. אותו דבר קרה עם עדן בן זקן ורוז פוסטאנס. הקהל לא צרך את המוזיקה של רוז. אבל זה לא מנע ממנו לבעוט אותה למעלה. כי היא נתפסה חלשה מעדן. 
המקום השלישי לא רלוונטי לחוק זה. הוא בדרך כלל נמצא במקום הראוי לו. 
ואתם יודעים מה.
המקום השני זאת המתנה הגדולה ביותר שהם יכלו לאחל לעצמם. הקהל כל הזמן בתחושה שהוא לא קיבל מהם הכל. לכן הקריירה שלהם נוסקת יותר מאותם שניצחו מקום ראשון. הם עצמם מקבלים דרייב מטורף כתוצאה מאי הזכייה מה שגורם להם לעבוד בפול גז וכישרון. משהו שספק רב אם ניצחון במקום הראשון היה מביא להם. ניצחון כזה הוא קצת מסוכן. הוא נותן לך תחושה שאתה מינימום בטהובן. מה שגורם למוח לעבוד פחות. מצד שני מקום שני הוא לא מרסק. הוא מדגדג את הניצחון ונותן חשק , רצון וחזון. 
ממקום שני אפשר תמיד לטפס. קשה לשמור על מקום ראשון. זאת הסיבה שאותם שקטפו את המקום השני מצליחים ומוצלחים יותר. 
על זה נאמר.
מעז יצא מתוק. 

0 תגובות
להוסיף חוק חדש לתורה.
20/02/2018 18:14
Love
בטח שמעתם על תורת המשחקים. תרשו לי להוסיף חוק חדש. בכל תוכניות ראליטי השירה. כאשר יש תחרות בין שניים שהעפילו לגמר. יבחר הקהל לתת את קולו למועמד החלש יותר מבחינה מסוימת. בדרך כלל חלש יותר מבחינה אישיותית. אם נסקור לרגע כמה תוכנית נגלה כיצד הכלל הזה תקף. שירי מימון מול נינט טייב. לשירי היה את כל החבילה. קול נדיר, מראה מעולה , הגשה שכמוה עדיין לא נראתה. מולה עמדה נינט. קול מצוין גם כן, אבל ללא יכולות הפרפורמנס והנראות. הקהל תופס את שירי כחזקה יותר ובוחר לתת יד לנינט. אותו דבר עם הראל מויאל והראל סקעת. הראל סקעת הוביל כי הוא אכן היה טוב יותר. אך ברגע האמת, הלב הישראלי שמצביע מהבטן בחר לתת את הניצחון למויאל שנתפס כזוהר פחות מסקעת. אותו דבר קרה עם עדן בן זקן ורוז פוסטאנס. הקהל לא צרך את המוזיקה של רוז. אבל זה לא מנע ממנו לבעוט אותה למעלה. כי היא נתפסה חלשה מעדן. 
המקום השלישי לא רלוונטי לחוק זה. הוא בדרך כלל נמצא במקום הראוי לו. 
ואתם יודעים מה.
המקום השני זאת המתנה הגדולה ביותר שהם יכלו לאחל לעצמם. הקהל כל הזמן בתחושה שהוא לא קיבל מהם הכל. לכן הקריירה שלהם נוסקת יותר מאותם שניצחו מקום ראשון. הם עצמם מקבלים דרייב מטורף כתוצאה מאי הזכייה מה שגורם להם לעבוד בפול גז וכישרון. משהו שספק רב אם ניצחון במקום הראשון היה מביא להם. ניצחון כזה הוא קצת מסוכן. הוא נותן לך תחושה שאתה מינימום בטהובן. מה שגורם למוח לעבוד פחות. מצד שני מקום שני הוא לא מרסק. הוא מדגדג את הניצחון ונותן חשק , רצון וחזון. 
ממקום שני אפשר תמיד לטפס. קשה לשמור על מקום ראשון. זאת הסיבה שאותם שקטפו את המקום השני מצליחים ומוצלחים יותר. 
על זה נאמר.
מעז יצא מתוק. 

0 תגובות
להוסיף חוק חדש לתורה.
20/02/2018 18:14
Love
בטח שמעתם על תורת המשחקים. תרשו לי להוסיף חוק חדש. בכל תוכניות ראליטי השירה. כאשר יש תחרות בין שניים שהעפילו לגמר. יבחר הקהל לתת את קולו למועמד החלש יותר מבחינה מסוימת. בדרך כלל זוהר פחות מבחינה אישיותית.עם הרבה פחות כריזמה . אם נסקור לרגע כמה תוכנית נגלה כיצד הכלל הזה תקף. שירי מימון מול נינט טייב. לשירי היה את כל החבילה. קול נדיר, מראה מעולה , הגשה שכמוה עדיין לא נראתה. מולה עמדה נינט. קול מצוין גם כן, אבל ללא יכולות הפרפורמנס והנראות. הקהל תופס את שירי כחזקה יותר ובוחר לתת יד לנינט. אותו דבר עם הראל מויאל והראל סקעת. הראל סקעת הוביל כי הוא אכן היה טוב יותר. אך ברגע האמת, הלב הישראלי שמצביע מהבטן בחר לתת את הניצחון למויאל שנתפס כזוהר פחות מסקעת. אותו דבר קרה עם עדן בן זקן ורוז פוסטאנס. הקהל לא צרך את המוזיקה של רוז. אבל זה לא מנע ממנו לבעוט אותה למעלה. כי היא נתפסה חלשה מעדן. 
המקום השלישי לא רלוונטי לחוק זה. הוא בדרך כלל נמצא במקום הראוי לו. 
ואתם יודעים מה.
המקום השני זאת המתנה הגדולה ביותר שהם יכלו לאחל לעצמם. הקהל כל הזמן בתחושה שהוא לא קיבל מהם הכל. לכן הקריירה שלהם נוסקת יותר מאותם שניצחו מקום ראשון. הם עצמם מקבלים דרייב מטורף כתוצאה מאי הזכייה מה שגורם להם לעבוד בפול גז וכישרון. משהו שספק רב אם ניצחון במקום הראשון היה מביא להם. ניצחון כזה הוא קצת מסוכן. הוא נותן לך תחושה שאתה מינימום בטהובן. מה שגורם למוח לעבוד פחות. מצד שני מקום שני הוא לא מרסק. הוא מדגדג את הניצחון ונותן חשק , רצון וחזון. 
ממקום שני אפשר תמיד לטפס. קשה לשמור על מקום ראשון. זאת הסיבה שאותם שקטפו את המקום השני מצליחים ומוצלחים יותר. 
על זה נאמר.
מעז יצא מתוק. 

0 תגובות